בנם של פירחה ומאיר. נולד ביום כ"ח בשבט תשנ"ז (5.2.1997) בטבריה. אח תאום להילי.

יוסף חיים, ילד נמרץ ומלא שמחת חיים, גדל והתחנך בטבריה. למד בבית הספר היסודי "תחכמוני". גילה התמדה בלימודים, אחריות ורוח ספורטיבית יוצאת דופן. בחטיבת הביניים "אורות נריה" שבה למד מכיתה ז' בלט ביכולות הגופניות הגבוהות שלו. כאשר ייצג את בית הספר במרתון טבריה, זכה במקום הראשון בקטגוריה שלו, ועל כך זכה בהערכה ובכבוד רב.

גם מחוץ למסגרת הלימודית השתתף במרוצים רבים למרחקים ארוכים – חמישה ועשרה קילומטרים – והודות לנחישותו, לרוח התחרות שלו וליכולותיו קטף מדליות וגביעים.

מלבד אהבתו לענף הריצה שיחק יוסף כדורסל בקבוצת "הפועל טבריה". הוא בחר במספר עשרים ואחת לחולצתו – אותו מספר של אביו, שהיה שחקן כדורסל מקצועי בעברו. כך התחבר לעומק למורשת המשפחתית.

בנעוריו הצטרף כחניך לתנועת הנוער "בני עקיבא".

בכיתה ט' החל את לימודיו בישיבה התיכונית "אורט טבריה". מוריו ראו בו תלמיד חכם ונעים הליכות. אהוב על הצוות ועל התלמידים ומעמודי התווך בשכבה, בורך יוסף במנהיגות שקטה, השתתף בכל תוכנית חברתית בישיבה והופקד על מערך המתנדבים שלה.

בשעות אחר הצוהריים התנדב כחובש בארגון "מגן דוד אדום". לאחר שצבר ניסיון התקדם לתפקיד מדריך בארגון. במסגרת זו בלט באהבתו לבני אדם, ברצון לתרום ולתת מעצמו ובחשיבות שראה בהצלת חיים.

בתום לימודיו המשיך למכינה קדם-צבאית בערד, ושם גר, למד והתנדב במשך שנה.

בשנת 2016, בהיותו בן תשע-עשרה, התגייס לצה"ל ושובץ בגדוד "חרוב" של חטיבת "כפיר" בחיל הרגלים. לאחר שסיים את הטירונות, התקבל ליחידת הניוד, יחידת קומנדו האחראית להכשרות ולפעילות מבצעית בתחום הניוד והנהיגה המבצעית. חבריו לנשק תיארו אותו כאדם חיובי, מצחיק ואנרגטי שידע לשמור על מצב רוח מרומם גם ברגעים של קושי ועייפות. כשנתקל בבעיות, ניסה לפתור אותן בביטחון, בנחישות ובמעשיוּת.

לאחר מסלול הכשרת הלוחם עבר קורס מפקדי כיתה (מ"כים), ואחריו המשיך לקורס קצינים. בתום הקורס מונה לפקד על טירונים, ובהמשך למפקד פלוגת טירונים של היחידה. יוסף הפגין כושר מנהיגות, פעל על פי ערכים, ביצע את תפקידו במסירות רבה ושימש דוגמה אישית לפקודיו. לאור הצטיינותו בתפקיד התקדם במסלול מהיר לדרגת סגן, ובתום שירות החובה המשיך לשירות קבע ושוב קיבל "קיצור פז"ם" לדרגת סרן. באחד מטקסי יום העצמאות נבחר לתואר "קצין חיל הרגלים המצטיין".

לאחר שחרורו מצה"ל נקרא מדי פעם בפעם לשירות מילואים ביחידתו. כל אימת שקיבל צו מילואים לאימון או לפעילות מבצעית, נענה בחפץ לב ותרם מכישוריו ומרוחו.

במסגרת "הטיול הגדול שאחרי הצבא" טס לדרום אמריקה ולמרכזה, ושם חווה חוויות, למד, הרחיב אופקים והגשים חלום.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

באותו היום נקרא יוסף להתגייס למילואים. מאחר שטייל באותה העת בחו"ל, השקיע מאמצים רבים כדי לחזור ליחידתו בבהילות. ואכן, כעבור יומיים, ביום 9.10.2023, נחת בארץ והתגייס.

מאז שירת יוסף מאות ימים במילואים, בעיקר בלחימה ברצועת עזה. במסגרת תפקידו נדרש לשאת על כתפיו אחריות כבדה, ואת משימותיו ביצע במסירות האופיינית לו.

כששוחרר משירות המילואים הפעיל התנסה במגוון עבודות בתחום ההסעדה. הוא התקדם לתפקיד אחראי בסניף של רשת משקאות פרי (שייקים), ועבד בפיצרייה ובמסעדת חומוס.

בינואר 2025 רכש זיכיון לניהול סניף של מסעדת "חומוס אליהו" ועד מהרה ניהל אותו בהצלחה רבה. "הוא התחיל לבנות לעצמו חיים", תיאר חברו. גם בעבודה זו ביטא את רוח הנתינה שאפיינה אותו ופתח את ליבו – סייע במזון לנזקקים ולארגוני צדקה ובמיוחד תרם לרווחתם של חיילים כאשר חילק להם מנות מפנקות ללא תשלום. מבחינתו לא הייתה זו מחווה יוצאת דופן אלא חלק מדרך החיים הטבעית שלו, הכוללת ערבות הדדית ואהבת אדם.

יוסף, צנוע וטוב לב עם קול רגוע וחיוך כובש, תואר כ"איש של אנשים" – חברותי, אהוב, רגיש לזולת, בעל יכולת לחבר בין בני אדם ונרתם לעזור ללא היסוס. ידע להעניק תחושת שייכות וחום לכל מי שפגש, ועל כן תמיד נאספו סביבו חברים. בכל תחומי חייו תמיד ראה את האדם שלפניו לפני הצרכים האישיים שלו או המערכתיים. שאף למצוינות ופעל בחריצות כדי להשיגה.

ביום 12.5.2025 התגייס לסבב מילואים נוסף, והפעם ביחידת "תנשמת", יחידת ניוד מובחרת חדשה תחת עוצבת "הבזק". בתום סבב הלחימה שב לביתו כשהוא בטראומה ממאורעות המלחמה.

סרן יוסף חיים אשרף נפל בעת שירותו במהלך המלחמה ביום כ' באב תשפ"ה (14.8.2025). בן עשרים ושמונה בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בטבריה. הותיר הורים ואחות.

כתבו בני משפחתו: "דמותו של יוסף חיים תיזכר לעד כאדם של נתינה, של אומץ ושל אהבת אדם. סיפור חייו הוא סיפור של התמדה, של שליחות ושל לב רחב – חותם עמוק שהותיר בעולם ויישאר בלבבות לעד".

להנצחתו של יוסף יזמו חבריו רכישת רחפן תרמי מתקדם שנועד לאיתור נעדרים, לחילוץ בשטח ולהצלת חיים.

דף הנצחה לזכרו הועלה באתר עיריית טבריה.